ישנן ראיות מצטברות לכך שמדד "זמן בטווח" (Time in Range), מדד חדש להערכת שליטה גליקמית, מקושר לתוצאים של חולי סוכרת. החוקרים ניסו לחקור את הקשר בין "זמן בטווח" לבין תמותה בחולים עם סוכרת זוג II.
עוד בעניין דומה
מידע אודות 6,225 מטופלים בוגרים המאובחנים עם סוכרת סוג II נאסף ממרכז רפואי בשנחאי (סין) מינואר 2005 ועד דצמבר 2015. "זמן בטווח" נמדד על ידי ניטור ממושך של רמות גלוקוז כאשר המשתתפים במחקר רובדו בארבע קבוצות - "זמן בטווח"; >85%, 71-85%, 51%-70% ו-%50<. מודל רגרסיה על שם COX בוצע להעריך את הקשר בין רמות שונות של "זמן בטווח" וסיכון לתמותה או תחלואה מכל סיבה.
גילם הממוצע של משתתפי המחקר היה 61.7 שנים, לאורך תקופת מעקב של 6.9 שנים. בתקופת המחקר 838 משתתפים נפטרו, 287 מהם מסיבות קרדיו-וסקולריות. תוצאות המחקר הדגימו שיחסי הסיכונים הרב-משתניים קושרו לרמות שונות של "זמן בטווח". בקבוצת הביקורת (85%<) יחס הסיכונים המתוקנן לתמותה כוללת היה 1, ובקבוצות הביקורות (71%-85%, 51%-70%, 50%>) יחס הסיכונים המתוקנן היה 1.23 (רווח בר-סמך של 95% 0.98-1.55), 1.3 (רווח בר-סמך של 95% 1.04-1.63), ו-1.83 (רווח בר-סמך של 95% 1.48-2.28) בהתאמה [P<0.001]. יחס הסיכונים המתוקנן לתמותה קרדיווסקולרית היה 1.35 (רווח בר-סמך של 95% 0.9-2.04), 1.47 (רווח בר-סמך של 95% 0.99-2.19), 1.85 (רווח בר-סמך של 95% 1.25-2.72) בהתאמה [P=0.015].
מסקנת החוקרים היתה כי שיעורי "זמן בטווח" נמוכים יותר קשורים לעלייה בתמותה מכל סיבה ומסיבות קרדיווסקולריות בחולים מסוג II. מסקנה זו תומכת בכך שמדד "זמן בטווח" יכול להוות סמן תחליפי לתוצאים ארוכי טווח.
מקור: